פסק-דין בתיק ע"א 2096/04

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט דן גבאי) מיום 22.2.04 בת"א 106304/01, שדחה את תביעת המערערת לתשלום תגמולי ביטוח.

1.         רקע

(א)        המערערת, חברה ליבוא, אריזה ושיווק של מוצרי מזון הייתה מבוטחת, במועדים הרלוונטיים לתביעה, בפוליסת ביטוח שהוציאה המשיבה מסוג "מגדל לעסק" אשר כיסתה נזקי פריצה.

(ב)        לטענת המערערת, בליל 15.10.98 אירעה פריצה למפעלה, ולאחר שאלמונים פרצו את שער הכניסה ואיימו בנשק חם על השומר, גנבו ממתחם המחסנים מכולה שמספרה TRIU131933 ובה מלאי פולי קפה (להלן: "המכולה") (השומר עצמו חזר בו מאוחר יותר מגירסה זו).

(ג)         ביום 20.10.98 הגיעו הצדדים להסכם (להלן: " הסכם הפוליגרף") שלפיו ייבדק אחד מנציגי המערערת בפוליגרף. ביום 29.10.98 נבדק בפוליגרף מר יחזקאל חממה ונמצא דובר שקר, הן בטענה שהמכולה נגנבה, הן בהכחשת ביום הגניבה, הן בטענה כי אינו יודע היכן נמצאת המכולה. נוכח תוצאת בדיקת הפוליגרף סירבה המשיבה לשלם את תגמולי הביטוח.

(ד)        ביום 14.10.01 הגישה המערערת את תביעתה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אירוע הפריצה.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בית המשפט סקר את עדויותיהם של הגב' שולמית חממה ומר דוד גוזלן, שהעידו מטעם המערערת, וקבע כי עדויות אלו מהימנות עליו. ואולם, כך נפסק, אין בעדויות אלו כדי לסייע למערערת בהוכחת אירוע הפריצה, שכן השניים לא היו נוכחים במקום בעת האירוע. כל שהצליחה המערערת להוכיח באמצעות שני עדיה, הוא שהמכולה הועברה ביום 13.10.98 מנמל אשדוד למתחם המחסום  של המערערת ונעלמה למחרת היום; המערערת לא הוכיחה את הנסיבות האופפות את אירוע הגניבה ואת אופן ביצועה.

(ב)        בית משפט קמא הזכיר את ההלכה הפסוקה, כפי שהייתה במועד מתן פסק דינו, שעל המבוטח הנטל להוכיח הן את אירוע הפריצה, הן את היסוד השלילי, היינו שלא הוא עשה את המעשה ושלא הסכים לו. לנוכח האמור קבע בית המשפט כי אפילו הוכיחה המערערת שהמכולה אכן נגנבה בליל 13.10.98, עדין היא לא עמדה בנטל להוכיח שידה לא היתה במעל. המערערת נמנעה מלזמן עדים חשובים ומרכזיים אשר יכולים היו לשפוך אור על נסיבות הגניבה: שומר הלילה בליל האירוע, מר יצחק ליברמן, ומר יחזקאל חממה, אשר נמצא דובר שקר בבדיקת הפוליגרף.

(ג)         בהקשר אחרון זה קבע בית המשפט כי הסכם הפוליגרף אשר עליו חתמו הצדדים מחייב, אף אם אינו חלק מהמערכת החוזית המקורית -פוליסת הביטוח. סעיף 3א' להסכם הפוליגרף קובע כי הסכסוך יבוא על פתרונו עם קבלת תוצאות הבדיקה, ובסעיף 3ב' נקבע כי ממצאי בדיקת הפוליגרף ישמשו ראיה מכרעת בבית המשפט. לנוכח האמור, ומשלא הגישה המערערת כתב תשובה ולא טענה בו לפגמים בהסכם הפוליגרף, בתוצאות הבדיקה או בסמכותו של מי שחתם על ההסכם, קיבל בית המשפט את הסכם הפוליגרף ותוצאותיו כראיות מחייבות אשר לא נסתרו. בית המשפט ציין כי המערערת עצמה הגישה את הסכם הפוליגרף כראיה לבית המשפט, ולא טרחה להביא לעדות את מי שחתם עליו, מר יחזקאל חממה, כמו גם את עורך בדיקת הפוליגרף.

(ד)        בית המשפט הוסיף ודן בטענת המשיבה כי תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי הוא עמידה בתנאי השמירה הקבועים בפוליסה, ודחה את הטענה כי ביום האירוע לא הוצבה שמירה במתחם. לנוכח התוצאה שאליה הגיע בית המשפט, שדחה את תביעת המערערת, לא מצא בית המשפט לדון בטענת המשיבה כי הוכח מעשה מרמה של המערערת הפוטר את המשיבה מתשלום. אשר לנזק: בית המשפט קיבל את טענת המערערת ששווי המכולה היה 51,585$, אך דחה את תביעתה לנזקים בגין אבדן רווחים ואת בקשתה לחייב את המשיבה בריבית דולרית בשיעור של 11%.

3.         טענות המערערת

(א)        לטענת המערערת שגה בית משפט קמא שקבע שהיה עליה להוכיח שידה לא היתה בגניבה, בעוד שההלכה היא שכאשר המבוטח מוכיח את מקרה הביטוח עובר הנטל למבטחת להוכיח את החריג לחבות הביטוחית. משקיבל בית המשפט את עדויות עדי התביעה כאמינות, היה עליו לקבוע שהמערערת הוכיחה את אירוע הגניבה, ובכך עבר הנטל למשיבה להוכיח את טענת הביום. קביעת בית המשפט שאין בעדויות התביעה כדי לסייע למערערת בהוכחת  הפריצה והגניבה משמעותה כי על מבוטח להיות נוכח בעת אירוע גניבה כדי לזכות בתגמולי ביטוח.

(ב)        המערערת טוענת כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי היו למערערת מניע והזדמנות לביים את מקרה הביטוח, וטענת הביום היא האשמה חמורה ללא בסיס ראייתי. המשיבה לא הביאה לעדות את החוקר מטעמה, אשר על ממצאיו סמכה את עמדתה, ואף לא את מומחה הפוליגרף שעל חוות דעתו ביססה את הגנתה. כמו כן, נמנעה המשיבה מלזמן לעדות את יחזקאל חממה, שנבדק  בפוליגרף, ואת מר יצחק ליברמן, אשר שמר במתחם המערערת באותו הלילה. הימנעות זו יש לזקוף לחובתה.

(ג)         המערערת מוסיפה כי טעה בית המשפט כאשר קיבל את הסכם הפוליגרף כראייה, מפני  שיחזקאל חממה אינו מורשה חתימה של המערערת, ועל כן אין לראות בה צד להסכם הפוליגרף, היא אינה מחויבת על פיו, וממצאי הפוליגרף אינם קבילים כראיה. כמו כן, דוח הפוליגרף לא הוגש כדין, שכן בודק הפוליגרף לא הובא לעדות ובכך נשללה זכותה של המערערת לחוקרו על חוות דעתו. לטענת המערערת, לא היה מקום לדחות את טענותיה בעניין הסכם הפוליגרף מהטעם שלא הגישה כתב תשובה, שכן טענות בכתב ההגנה ממילא בחזקת מוכחשות. עוד מציינת המערערת כי היא עצמה לא הגישה את הסכם הפוליגרף כראייה, אלא פעלה על פי ההחלטה בקדם המשפט לצרף לתיק המוצגים כל מסמך שעליו בדעת הצדדים להסתמך. צירוף זה אינו מכשיר את קבילותם של המוצגים ואינו פוטר את הצד המעוניין להסתמך עליהם מלהגישם על פי כללי הראיות.

(ד)        עוד משיגה המערערת על דחיית טענתה בקשר לאובדן רווחים, וטוענת כי היא זכאית לתשלום ריבית דולרית בשיעור 11%.

4.         טענות המשיבה

(א)        המשיבה סומכת ידיה על קביעות בית משפט קמא. לטענתה, המערערת כשלה מלעמוד בנטל להוכיח את מקרה הביטוח, כאשר נמנעה מלזמן לעדות את מר ליברמן - השומר, אשר לטענתה היה עד לגניבה, ואת מר יחזקאל חממה, אשר נבדק מטעמה במכונת הפוליגרף.

(ב)        המשיבה מוסיפה כי היא עצמה עמדה בנטל להוכיח את ביום מקרה הביטוח, באמצעות ממצאי בדיקת הפוליגרף אשר התקבלו כראיה מכרעת. המערערת לא הגישה כתב תשובה, ולא טענה, וממילא גם לא הוכיחה, פגם בהסכם הפוליגרף, או בתוצאות הבדיקה. יתר על כן, המערערת צירפה את הסכם הפוליגרף לתיק מוצגיה ולכן אין באפשרותה להתכחש לתוצאותיו. המשיבה מדגישה כי לפנים משורת הדין איפשר בית המשפט למערערת, בהחלטתו מיום 20.11.03, לתקן את מחדליה ולחקור את עורכי המסמכים, אך המערערת סירבה לעשות כן. לנוכח האמור, צדק בית המשפט בקובעו כי טענות המערערת נגד הסכם הפוליגרף, שהועלו לראשונה בסיכומים, הן הרחבת חזית  אסורה.

(ג)         גם בעניין ניזקה של המערערת, ושיעור הריבית, המשיבה טוענת שאין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא.

5.         דיון והכרעה